אודות

מעולם לא יצרתי רושם ראשוני טוב.
אני שקטה מידי בשביל זה.
הקול שלי רועד, ואיכשהו אני בוחרת את המילים הראשונות הלא נכונות.
עד שאני מבינה את הסביבה ומרגישה מספיק בטוחה כולם כבר קדימה, מכירים, צוחקים, מגיבים, הספיקו להבין מי יותר ומי פחות.
מעולם לא הייתי טובה בסביבה חדשה.
וככה זה הרגיש כשהגעתי למקום הזה, שעוד לא הבנתי אותו עד הסוף.
כולם כבר כאן כול כך בתוכו ורק אני נשארתי בצד, קוראת, מדפדפת.
ואז עולה המחשבה לאן אני שייכת, ואיפה אני נכנסת לכאן. אין לי שום דבר טוב להציע.
אני כותבת המון, זה כן.
מזל שכאן אני לא צריכה לדבר, רק לכתוב.
אני חושבת המון, אני חושבת על הא ודא, אני חושבת על האנשים שאני מסתכלת עליהם מהצד, אני חושבת על מקומות אחרים בעולם, על העבר ועל העתיד, ואני חושבת על הסיפורים שלי גם בזמן הרצאה שאני צריכה להיות מרוכזת בה.
לפעמיים אני חושבת על שנשארתי עם דמיון של נערה מתבגרת.
ובין כתיבה וכול המחשבות העמוסותף בין כול החוטים שהסתבכו אחד בתוך השני יש איפה שהוא פשוט אותי. וגם על זה אני כותבת לפעמיים. רק שזה לא כול כך פשוט.
ואם הייתי יכולה הייתי כותבת על הכול,
אם הייתי יכולה לכתוב על חיי כמו שהם, וכמו שהייתי רוצה שהם יראו ועל מה היה קורה אם…
אם הייתי מסוגלת לשתף עד הסוף,
אם הייתי מסוגלת הייתי מראה את כול כולי.
אז במקום למתוח עוד חוטים וקווים מנחים של מי שאני כמו שאני מפרידה אותם במציאות בחוץ, חיברתי את הכול למקום אחד. מבולגן ומתוסבך כמה שזה הולך להיות, זה יהיה אני.
כול תשוקות הכתיבה שלי לכול הכיוונים.
או לפחות זו השאיפה.